פסק-דין בתיק ב"ל 20743-10-13

1.         בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.8.13 (להלן: " הועדה").

ביום 23.8.12 לקה המערער באוטם שריר הלב ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

ועדה רפואית לעררים קבעה למערער 25% נכות משוקללת בגין תאונה זו. בהקשר להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") קבעה הועדה כדלקמן:

"הועדה שמעה את עוה"ד ועיינה בחוו"ד של וועדת הרשות נושא תקנה 15 נתון לשיקול דעתה של הוועדה. הוועדה מקבלת את המלצת וועדת הרשות ומיישמת התקנה ברבע".

            על החלטה זו הערעור שבפניי.

2.         בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת  ד. חסון - זכריה ביום 3.3.14, נתן המשיב הסכמתו לכך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שזו תתייחס לאמור בעמ' 16 לחוזר נפגעי עבודה מיום 28.2.11 שצורף כנספח להודעת הערעור (להלן: "החוזר") ולאור האמור בו תשקול מחדש את עמדתה בנוגע להפעלת תקנה 15.

            המשיב אף נתן הסכמתו לכך שהוועדה תוועץ עם וועדת הרשות פעם נוספת בהתאם לשיקול דעתה וככל שתראה צורך בכך.

            ב"כ המערער נתן הסכמתו לכך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה כמוסכם על ידי ב"כ המשיב, אולם עמד על טענתו בדבר חיוב הוועדה להוועץ בוועדת הרשות פעם נוספת.

            טיעוני הצדדים

3.         לטענת המערער, יש לחייב את וועדת הרשות להתכנס בשנית, זאת משנפלה טעות בשורש החלטתה, בכך שהמליצה על העלאת דרגת הנכות מכח תקנה 15 לתקנות בשיעור של רבע ולא של שליש, חרף ירידה בשכר בשיעור של 27%, ובניגוד להוראות החוזר. עוד טען המערער, כי בהתאם לאמור בסעיף 9 לחוזר, רשאית הוועדה להגדיל את אחוזי הנכות למעלה מ-20%, רק לאחר התייעצות עם ועדת הרשות. בנסיבות אלה, ומאחר והוועדה קיבלה את המלצותיה של וועדת הרשות, טען המערער כי יש לחייב את המשיב ולהוועץ פעם נוספת עם וועדת הרשות.

4.         לטענת המשיב, ממילא לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה, זאת משלא התקיים תנאי מהתנאים להפעלת תקנה 15 -  העדר יכולתו של המערער לשוב לעבודתו או לעיסוקו. בנסיבות דנן, קבעה וועדת הרשות בהחלטה מיום 23.8.12, כי ביום 21.3.13 החל המערער לעבוד כנהג משאית ומפעיל מנוף, ומשכך, ממילא לא חלה על הוועדה החובה להפעיל תקנה 15. עם זאת, נוכח טענות המערער באשר לירידה בהכנסותיו הלכה הוועדה לקראת המערער והפעילה את תקנה 15 ברבע.

            הוסיף המשיב וטען, כי הסכמתו להשיב את עניינו של המערער לוועדה נובעת מכך שהוועדה לא פעלה בהתאם לאמור בסעיף 16 לחוזר, ממנו עולה כי ירידה בשיעור של 27% בהכנסות הנפגע מחייבת הפעלת תקנה 15 בשליש ולא ברבע. לשיטת המשיב במצב דברים זה, הוועדה רשאית, כמובן, להוועץ עם וועדת הרשות ואולם אין הצדקה לחייב אותה לעשות כן.

            לבסוף, טען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר חובתה להוועץ עם וועדת הרשות וכי אין מקום לחייבה לעשות כן פעם נוספת.

            דיון והכרעה

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את הועדה להוועץ עם וועדת הרשות פעם נוספת. להלן טעמיי:

6.         תקנה 15 לתקנון קובעת כדלקמן:   

"א)     הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכח תקנות 14 או 31 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%".

 ב)       הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

ג)         (נמחקה).